הכוריאוגרפית סשה וולץ ולהקתה, סשה וולץ ואורחים, חוזרים לתל אביב. לאחר שני ביקורים בהם הרשימה מאד את הקהל הישראלי. בביקור הראשון העלתה להקתה את היצירה "גוף", שהותירה את הקהל נפעם וביצירה השנייה העלתה באופרה הישראלית את גרסתה ל"דידו ואניאס" שהתרחשה באקווריום ענק וקסום.
עתה היא באה עם יצירה חדשה, יצירה שנוצרה בשיתוף 24 הרקדנים הנוטלים בה חלק קוֹנְטִינוּ Continu . ביצירה המרתקת הזו בוחנת וולץ עם הרקדנים את המתח הנוצר בשילוב בין האמנויות השונות כוריאוגרפיה, מוסיקה  ועיצוב הבמה. בחיבור בין השלושה נוצרת אנרגיה מיוחדת. ושמה היצירה מעיד על המשכיות ועל הפעילות הבלתי פוסקת של כוחות הטבע.
היצירה התפתחה משורה של עבודות גדולות אותן יצרה וולץ לאירועי פתיחה של כמה מוזיאונים בולטים ב- 2009. בפתיחה המחודשת של נוייס מוזיאון בברלין שעבר שיקום על ידי האדריכל דייויד צ'יפרפילד, וגם בפתיחת המוזיאון לאמנות בת זמננו שתכננה זהא חדיד ברומא. את היצירה רחבת ההיקף הזו מלווה מוסיקה מגוונת והמוטיב הבולט הוא יצירתו של המלחין אדגר וארזה. ארקאנה. יצירה זו היא לב ליבה של העבודה אליה מצטרפים קטעים מוסיקליים נוספים בהם הקונצ'רטו לאבוב מאת מוצרט, מוסיקה מאת קלוד ויוויה ויצירתו של המלחין היוני יאניס קסנאקיס.
וארזה מלחין עם חזון כפי שלא היה לפניו, יצר לפני 90 שנה את ארקאנה. וחיבר בין תכנים אמנותיים ומדעיים. ניתן לומר שהיצירה מעבירה תחושות של שינוים, טרנספורמציות, של התחדשות. ובעיקר מעבירה תחושה של התפרצות וולקנית לילית. תיאור של הפיתוי הפרומתאי לשלוט על היקום באמצעות קול ומוסיקה.

מאז הבכורה של היצירה בשאופילהאוס ציריך ב-2010, סשה וולץ וחברים עבדו על קונטינו, שכללו אותה וערכו בה שינויים ובשנת 2011 הציגו בזלצבורג את הגרסה הסופית. בתחילת העבודה בגרסתה הסופית מנגנת יצירתו של יאניס קסנאקיס לכלי הקשה המבוצעת חי על הבמה על די נגן כלי ההקשה רובין שולקובסקי.
"רגעים שובי לב, סשה וולץ מכירה היטב את את רזי הבמה"
Gia Kourlas New York Times

"רגעים מהפנטים כשרגלי הרקדנים עטופות במערבולת הצבעים של קנדינסקי"
Judith Mackrell The Guardian